החלטה בתיק מ"ת 38946-01-13

בעניינם של משיבים 4,6 ו-7

1.      נגד המשיבים ביחד עם אחד-עשר אחרים הוגש כתב אישום המייחס להם, כל אחד לפי חלקו, התאגדות בארגון פשיעה, נתינת ייעוץ לארגון פשיעה, סחיטה במסגרת ארגון פשיעה, הלבנת הון במסגרת ארגון פשיעה, עסקה בסם ועבירות בתחום המס.   

2.      על פי הנטען בכתב האישום, פעל הארגון, למעט משיבים 14-12, בתבנית היררכית ושיטתית החל משנת 2005 ועד למעצרם בחודש דצמבר 2012. נטען כי עיקר פעילותו של הארגון רוכזה בשני מבנים סמוכים בעיר טייבה (להלן: " המתחם") ובהתאם למקומם ההיררכי בארגון ביצעו המשיבים פעולות פליליות שונות ופעלו באופן שיטתי בנצלם את מצוקתם הכלכלית של תושבים במשולש ואת אימתם מפני הארגון, בין היתר בדרכי סחיטה באיומים ובכוח וזאת כדי להניעם לשלם לארגון סכומי כסף גדולים על מנת לממן את המשך פעילותו של הארגון.       
על פי האמור בכתב האישום, פעל הארגון לסחיטת תושבי המשולש, אלה שנקלעו למצב כלכלי קשה ונטלו הלוואות מחברי הארגון בריבית מופקעת ואלה שרכשו ציוד בהקפה מחנות "האחים אחרס" (שעל פי הנטען היתה בבעלותו של ראש הארגון (משיב מס' 1)) ולא עמדו בנטל התשלומים. נטען כי במטרה להסוות את מקורו של הרכוש האסור ולהתחמק מתשלום מס פעלו חברי הארגון באופנים שונים.  

3.      המבקשת ביקשה את מעצרם עד תום ההליכים של משיבים 4, 6, ו-7 ושל משיבים נוספים. 
מסיבות שאינן רלוונטיות לעניין, הדיון בבקשת המעצר פוצל.       

4.      הדיון לגבי משיבים 4, 6, 7 ו-8 בפני כב' השופטת ברנט התמקד בשאלת הראיות לכאורה. החלטת בית המשפט בשאלת הראיות לכאורה ניתנה ביום 18.7.13 (להלן: " ההחלטה"). המשך הדיון בעילות המעצר והבקשה למעצר נדחה לתאריך אחר.    

5.      ב - 23.7.13 התקיים דיון בפני כב' השופט שפסר והוא התמקד בעילות המעצר ובבקשה לעוצרם. בישיבה זו הסכימה המבקשת לשחרורו של משיב 8 (בכפוף לתנאים עליהם הוסכם). המבקשת נימקה הסכמתה בעובדה שמשיב 8 היה קטין בעת ביצוע העבירות. משכך תתייחס החלטה זו למשיבים 4, 6 ו-7.

6.      לאחר שכב' השופט שפסר שמע טיעוניהם של ב"כ המבקשת וב"כ של משיבים 4 ו-6 לעניין עילות המעצר והבקשה למעצר, הופנה עניינם של משיבים 4, 6 ו-7 לשירות המבחן על מנת שיוגש תסקיר מעצר בעניינם. בישיבה ביום 13.8.13 הונחו בפניי תסקירי המעצר לגבי כל אחד מן המשיבים.

אדון בעניינו של כל אחד מהמשיבים הנ"ל. נקודת המוצא שלי לגבי "ראיות לכאורה" מבוססת על קביעותיה של כב' השופטת ברנט וכל טענה שנשמעה לגבי "ראיות לכאורה" מקומה אינו בפניי.

7.      משיב מס' 4     
האישומים הרלוונטיים למשיב 4 הם אישומים 1, 2, 3 ו-6. נקבע בהחלטה קיומן של ראיות לכאורה באישומים 1, 2 ו-3. לגבי האישום ה-6 נקבע, כי הוכחה קיומה של תשתית ראייתית בעבירת הסחיטה באיומים אך לא בנסיבות המחמירות של סחיטה במסגרת ארגון פשיעה (סעיף 107 להחלטה).    
באישום הראשון עומד המשיב לדין בעבירה של מתן שירות יעוץ לארגון פשיעה (עבירה על פי סעיף 2(ב) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003, להלן: " החוק").
משיב 4 הינו עו"ד במקצועו ונטען לגביו כי שימש יועץ משפטי של ארגון הפשיעה ונהג לערוך חוזי מקרקעין כוזבים בהתאם לצורכי הארגון ומנהליו וזאת לצורך הסוואת מקורם של נכסים אשר הושגו בסחיטה.

אישום 2:         
על פי כתב האישום, בין החודשים אפריל 2009 לספטמבר 2009 נטלו המתלוננים מן הארגון הלוואות בסך של 350,000 ש"ח בריבית חודשית של 32,000 ש"ח. משלא עמדו בהחזר החוב הציעו למכור למשיב 3 בפרשה זו בניין השייך להם. משיב 3 השיב כי החוב תפח ועומד על 1,250,000 ש"ח וכי הוא יסכים למחוק את החוב בתמורה להעברת הבניין לידיו. המתלוננים סירבו מאחר שלטענתם שוויו של הבניין עומד על 3,000,000 ש"ח. ביום 27.9.10 הוזמנו המתלוננים לפגישה בה נכחו משיב 3, משיב 4, משיב 7 ומשיב נוסף בפרשה זו. במהלך הפגישה הודיע משיב 3 למתלוננים כי חובם עומד על למעלה מ - 2,000,000 ש"ח ודרש מהם להגיע למחרת היום למשרדו של משיב 4 ולחתום על מסמך המעביר את הבעלות בבניין לידי משיב אחר (מס' 5). הובהר למתלוננים כי העברת הבניין אינה מכסה את החוב אלא מעמידה אותו על מיליון ש"ח  בלבד. עוד נטען, כי עובר לחודש ינואר 2011 קשרו חלק מחברי הארגון, וביניהם משיבים 4 ו-7, קשר עם אחרים לסחוט את הבניין מן המתלוננים. במהלך חודש אוגוסט הגיעו כמה מחברי הארגון לבניין ונטלו ציוד בשווי של 450,000 ש"ח.

אישום 3:         
על פי כתב האישום, המתלונן לווה מן הארגון 200,000 ש"ח למשך שנה, בריבית חודשית של 5%. משלא עמד הלווה בתשלומי הריבית, ביקש וקיבל באותם תנאים הלוואה נוספת בסך של 200,000 ש"ח. משלא עמד המתלונן בתשלומי ההלוואה דחק בו משיב 1 למכור את ביתו בעבור כל תמורה שתתקבל אך הוא נמנע מלעשות כן. ביום 10.3.09 הובא המתלונן אל המתחם שם נכחו משיב 1 (ראש הארגון) וחמישה אחרים, ביניהם משיב 4. משיב 1 הורה למשיב 4 למסור למתלונן חוזה מכר, שהוכן על ידו מראש, למכירת ביתו של המתלונן למשיב 1. נוכח האימה שהטילו הנוכחים על המתלונן, הוא חתם על החוזה מבלי שניתנה לו האפשרות לעיין בו. בהמשך החתים משיב 4 את המתלונן על מסמך המייפה את כוחו לבצע כל פעולה בנוגע לבית.      
בחוזה המכר נרשם בכזב כי המתלונן יקבל בתמורה עבור הבית סך של 700,000 ש"ח ביודעם כי ערכו של הבית נאמד בכ-3 מיליון ש"ח. ביום 5.4.09 הגיש משיב 4, בהוראתו של ראש הארגון, את חוזה המכר הכוזב לרשויות מיסוי מקרקעין.